החלטה בתיק ע"ע 25794-04-13

זוהי בקשת המערערים בערעור שבנדון (להלן - המבקשים) להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב מיום 21.2.13 (בתיק תע"א 10197/08 השופטת אסנת רובוביץ - ברכש ונציגי הציבור גב' אהובה גנור ומר עזרא חלילי), עד למועד הגשתו בפועל.

רקע כללי

1.      בבית הדין האזורי התבררה תביעתם של המבקשים, עורכי דין בלשכה המשפטית של המשיב 1 - המוסד לביטוח לאומי (להלן-המוסד), שהתקבלו לעבודה כעורכי דין במוסד בשנת 2000 בדרגה ב2, לקבלת תוספת משפטנים בשיעור של 15% שנקבעה בחוזר הוראות ביצוע ליישום ההסכם הקיבוצי המיוחד מיום 4.12.06 שבין מדינת ישראל (הממונה על השכר) לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואיגוד המשפטנים, במסגרתו נקבעו הוראות מעבר לגבי משפטנים שהועסקו בתקופה שמיום 1.1.99  ועד למועד הקובע - 1.12.06.

2.      בית הדין האזורי דחה את התביעה, בקובעו כי הוראות המעבר, על פי לשונן, אינן מעניקות למבקשים זכאות לתוספת 15% משפטן בשירות המדינה, כמי שנקלטו בשנת 2000 בדרגה ב' 2, וכי המבקשים לא סתרו את טענות המשיבים באשר לתכלית הוראות ההסכם.

כמו כן דחה בית הדין קמא את טענת המבקשים לאפליה, ואת טענותיהם החילופיות של המבקשים.

3.      ביום 14.4.13 הגישו המבקשים את הבקשה שבנדון להארכת המועד להגשת הערעור, אליה צורף עותק של הודעת הערעור.

טענות הצדדים

4.      בבקשתם טענו המבקשים כי פסק הדין ניתן ביום 21.3.13, אולם, בניגוד ליתר החלטות בית הדין קמא - כלל לא נתקבל אצלם ועל כן, מניין הימים להגשת הערעור טרם החל להימנות.

עוד טענו המבקשים כי בשל חג הפסח ועומס עבודה חריג, לא עלה בידיהם להגיש את הערעור עד למועד הגשתו ביחד עם הבקשה.

בנוסף, ציינו המבקשים כי בפיהם טענות כבדות משקל כנגד פסק הדין של בית הדין קמא וכי "שלילת זכותם לערער עליו תביא לפגיעה קשה בזכותם הדיונית ותמנע מהם את יומם בפני בית דין נכבד זה".

5.      הבקשה הועברה לתגובת המשיבים.

המשיבה 2 (להלן - המדינה) התנגדה למבוקש בציינה כי קרוב לחודשיים מיום מתן פסק הדין, הגישו המבקשים את הבקשה דנא בה טענו, באופן סתמי, כי פסק הדין לא הומצא לידם עד ליום הגשת הבקשה, מבלי לצרף תצהיר התומך בטענה זו ומבלי לפרט כיצד גילו על מתן פסק הדין.

עוד טענה המדינה כי ביום 9.4.13 שוחחה המבקשת 1, עם מתמחה בפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי), על מנת לבקש את הסכמת המדינה להארכת המועד להגשת ערעור והתנגדות המדינה נמסרה לה וחרף זאת - נמנעו המבקשים מלציין זאת במסגרת בקשתם.

הוסיפה המדינה וטענה בתגובתה, כי עומסי עבודה חריגים וחופשת חג הפסח, המצוינים כטעם לבקשה - אינם, בהתאם לפסיקה, "טעם מיוחד" להארכת המועד. מה גם שאף סיכויי הערעור נמוכים ואף בהם לא ניתן למצוא "טעם מיוחד" להארכת המועד.

המוסד הבהיר בתגובתו כי אף שיש ממש בנימוקים אשר הועלו על ידי המדינה במסגרת התנגדותה לבקשה, הרי שמאחר והמבקשים הינם עובדים מכהנים במוסד, הוא מותיר הוא את ההכרעה לשיקול דעת בית הדין.

6.      בתשובתם לתגובת המשיבים, חזרו המבקשים על טענם כי פסק הדין כלל לא נתקבל אצלם והוסיפו כי במועד, אשר אינו זכור למבקש 2, הובא פסק הדין לידיעתו באמצעות מערכת "נט המשפט'' אך הוא מעולם לא נתקבל באמצעות דואר או פקסימיליה כפי שנתקבלו יתר החלטות בית הדין קמא. לתשובה צורף תצהירו של המבקש 2 לאימות המצוין בה, וכן תצהיר המבקשת 1 ממנו עולה כי במועד, שאינו זכור לה נודע לה מפי המבקש 1 על פסק הדין, אותו קיבל באמצעות מערכת "נט המשפט".

דיון והכרעה

7.      המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי נקבע בתקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 (להלן - התקנות) כדלקמן:

"המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי הוא שלושים ימים מיום השימוע, או מהיום שהומצא למערער פסק הדין אם ניתן בהעדר הצדדים, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת מועד שונה להגשת ערעור".